ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' תשתית ציוד ובינוי בע"מ יבואני דאף לישרא ואח'

פסק דין

השאלות העומדות לדיון הן:

האם אחראית הנתבעת לשריפה שפרצה במשאית אותה רכשה המבוטחת של התובעת? אם כן;

מהו סכום הפיצוי שעל הנתבעת לשלם לתובעת?

כללי:

בעלות הדין:

התובעת הינה חברת ביטוח הרשומה בישראל כדין, ומנהלת עסקי ביטוח בישראל. בין יתר עסקיה, עוסקת התובעת בביטוח רכב מנועי.

הנתבעת הינה היבואנית של משאיות דאף מהולנד למדינת ישראל. הנתבעת הינה חברת בת של חב' תעבורה בע"מ. חב' תעבורה היא בעלת 50% מהמניות של חב' הנגב והערבה חב' להובלה בע"מ (להלן-"חב' נגב וערבה"). חב' נגב וערבה מפעילה מוסך למשאיות דאף, שהוא מוסך מורשה של הנתבעת.

האירוע הביטוחי:

בשנת 2002 הזמינה חב' נגב וערבה מאת הנתבעת משאית דאף, שמספר הרישוי שלה בארץ היה 5235350 (להלן-"המשאית"). ביום 26.11.02 מסרה הנתבעת את המשאית לחב' נגב וערבה. נציג חב' נגב וערבה שקיבל לידיו את המשאית היה מר יורם פלג. למעשה, הנתבעת מכרה לחב' הנכד והערבה את המשאית כשהיא חדשה, כך שחלות על עסקת המכר הוראות חוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן-"חוק המכר").

במהלך עסקיה ביטחה התובעת את השימוש במשאית בביטוח רכוש-מקיף, על פי פוליסה מס' 65000140/03, אשר הייתה בתוקף מיום 1.1.03 ועד ליום 31.12.03.

ביום 29.12.03 נהג במשאית נהג מטעם חב' נגב וערבה מכיוון באר שבע לכיוון צופר. לאחר שעברה המשאית את תחנת הדלק בעין חצבה, שמע הנהג "פיצוץ" מכיוון הצד הימני של תא המנוע, וה"טורים" (סיבובי המנוע) ירדו, כך שהמנוע פעל למשה בסיבובי סרק. הנהג חשב שמא התפוצץ צמיג במשאית, עצר מיד את המשאית, ירד מתא הנהג ובדק את כל הצמיגים במשאית, כאשר החל מצד קדמי שמאלי של המשאית לכיוון אחורי שמאלי, ולאחר מכן מכיוון ימני אחורי של המשאית לכיוון קדמי ימני. בעת שהגיע לחלק הקדמי ימני של המשאית, ראה אש מהכיוון בו מצוי מסנן האוויר של המשאית. הנהג ניסה לכבות את האש אך ללא הצלחה. נהג משאית אחר שניסה לעזור לנהג לכבות את האש, לא הצליח לכבות את האש. רק כאשר הגיעו מכבי האש, הצליחו לכבות את האש, לא לפני שהמשאית נשרפה, ולא ניתן היה מה להציל ממנה.

חב' נגב וערבה הודיעה לתובעת על שריפת המשאית. התובעת שלחה את השמאי משה שיפ. לאחר שמר שיפ ראה את הנזק שנגרם למשאית, הזמינה התובעת את חוקר השריפות ומהנדס החשמל אינג' אשר סלוצקי, אשר חיווה דעתו בדבר הגורם לתאונה. לאחר מכן פיצתה התובעת את חב' נגב וערבה בסך 420,000 ₪, בהתאם לחוות דעתו של מר שיפ. כן נשאה התובעת בעלויות כדלקמן:

שכרו של מר שיפ בסך 1,770 ₪;

שכ"ט השמאי יואכימסון, שיעץ לה בענין האחריות לפרוץ השריפה בסך 1,062 ₪;

שכ"ט מר סלוצקי בסך 2,124 ₪.

בסעיף 8(ד) לכתב התביעה טענה התובעת כי תמורת שרידי המשאית קיבלה את הסך 30,000 ₪. את שרידי המשאית מכרה חב' נגב וערבה, והעבירה לתובעת את התמורה עבור שרידי המשאית.

תביעת התובעת:

ביום 8.4.05 הגישה התובעת את תביעתה זו כנגד הנתבעת כתביעת שיבוב, בה תבעה מאת הנתבעת את הסך 394,956 ₪, שהוא סכום תגמולי הביטוח ששילמה התובעת לחב' נגב וערבה, בתוספת התשלומים ששילמה התובעת לשמאים ולמר סלוצקי, פחות התמורה עבור שרידי המשאית. לטענת התובעת, אחריותה של הנתבעת נובעת מהוראות חוק המכר, שכן לפי חוות דעתו של מר סלוצקי, מכרה הנתבעת לתובעת משאית עם פגם נסתר, שהתגלה כשנה לאחר מסירת המשאית, וכאשר התגלה, גרם לשריפת המשאית באופן מיידי.

בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את חבותה לקרות התאונה, וטענה שאין מדובר בפגם בייצור. הנתבעת צירפה את חוות דעתו של ד"ר אינג' עוזי רז, אשר לדעתו ייתכן והשריפה למשאית נגרמה מגורם אחר לחלוטין. על חוות דעת המומחים אעמוד להלן.